הצטרפו לעמוד הפייסבוק

  בליווי גיטרה, בס, תופים

המוסיקה של שלמה גרוניך נולדת מחדש בשנות האלפיים.

מיטב השירים, שלושה נגנים וכמובן הפסנתר.

 

מופע קצבי, מרגש ומפתיע, בו נוגע גרוניך בכל נקודות השיא של

הקריירה והמוסיקה שלו, מלווה בשלושה נגנים וירטואוזים מהדור הצעיר,

שמלווים אותו מזה 3 שנים ומנגנים באלבומו החדש.

תופים- רון אלמוג, בס - אייל מזיג, גיטרות - עומרי אגמון.

 

בין השירים: נואבה, יש לי סימפטיה, ציור, שומקום, הזמן עובר, רוזה מרציפן,

שירים פשוטים, לונה פארק, מחרוזת משירי זהו-זה ועוד ועוד.

 

ניתן לקיים את המופע בהשתתפות אמן אורח

 * * * * *

מן הביקורות:

"60 זה כנראה באמת ה- 40 החדש. רק ככה אפשר להסביר איך שלמה גרוניך, נער בן 61 עם קוקו שיבה, הצליח להפעיל את האנרגיות המדהימות שלו במשך שעתיים תמימות, בלי הפסקות, בלי להתעייף, פרוע ומשתטה, רך ורומנטי, רלוונטי כתמיד. כאילו לא עברו 35 שנים מאז "מאחורי הצלילים", כאילו ש"יש לי סימפטיה" לא נכתב לפני 30 שנה. כאילו הקוקו שלו שחור טבעי...

והנה זה קרה, בערב שהיה עתיר שיאים מוזיקליים... הצבע הנפלא של גרוניך לא דהה למרות כל השנים שעברו. בגיבוי צוות מופלא של נגנים עבר גרוניך על פני כל תקופות היצירה שלו... נדמה שגרוניך נשאר אותו מוזיקאי מחונן, רומנטיקן חסר תקנה ואנרכיסט שובב ושתוטניק שהיה בימי

צוותא של תחילת הדרך. הקהל הוא זה שהבשיל."

 

(לילית וגנר, ידיעות אחרונות)

______________________

 

"נגנים שמגיחים מתוך הקהל, עיבודים חדשים והרבה רגעי צחוק. שלמה גרוניך העיף באוויר את ה"זאפה" בהרצליה בפתיחה של מסע ההופעות החדש שלו...

גרוניך, ששר משיריו המוכרים אבל התחדש בעיבודים חדשים, פינה מקום נדיב לנגניו, הפליא לשבח אותם ואפשר להם לבטא את כישרונם בנגינה, בשירה ואפילו במשחק. מדובר בשלישייה מרשימה. אפשר היה להתרשם מקסמם... לאורך כל ההופעה ניגנו בהתלהבות את הקלאסיקות הגרוניכיות,

אבל לא הסתפקו בכך... קטעי הצחוק היו רק הפוגה במופע שבו בלטו ביצוע רוקיסטי חזק...

ג'אזיות אינסטרומנטלית מבעבעת... קישורים יצירתיים...

לקראת סיום ההופעה גרוניך הניף את ידיו לצדדים כאילו הוא עף. אבל לא היה צורך במחוות

הגוף הזו. הוא באמת עף, והעיף איתו את הזאפה. זו הייתה אחת מההופעות הנדירות האלה."

 

(תימורה לסינגר, Ynet)

______________________

 

"יש כנראה שלב שמתחילים לסכם: אצל שלמה גרוניך זה קורה באוסף משולש (המיטב)... לפי ההופעה מוקדם לעשות סיכומים. האיש במצב טורבו. יש לו אנרגיות להתחלה חדשה, לא לסיכומים. גרוניך לקח שלושה נגנים מיומנים, והפך אותם גם לקבוצת שחקנים למערכון כחלק מקונספט שאומר- 'נו דאל מומנט'... מי אמר שצריכים ללעוס את הלעוס. אצל שלמה גרוניך, אני לא מחדש, אתה תמיד מרגיש את המתחדש- הממציא את עצמו מחדש. גם הערב הזה נשמע וריאציות על המוסיקה של שלמה גרוניך, אלתורים על, רעיונות מוסיקליים, ניואנסים, שעשועים והומור, ותן לקהל תפקיד...

לא עוד הופעה. אצל גרוניך הופעה לעולם אינה עוד הופעה. הוא עבד על הערב כמו על תסריט שמתפתח לקראת שיא. השילוב בין מוסיקה לבידור (שואו) נכנס בערב הזה להילוכים גבוהים...

אמרנו כבר נו דאל מומנט."

 

(יוסי חרסונסקי, יוסמיוסיק וגלי צה"ל)

______________________

 

"גרוניך מסרב לקבל את המושג נגנים וקורא להרכב שאיתו "מוזיקאים". הם צעירים מאד יחסית לגרוניך אבל הפער בגילאים לא מורגש לרגע. קל מאד לראות באיזה דחף ותשוקה נטען גרוניך כשהמוזיקה מתחילה להתנגן. זה לא רק הקוקו וסינדרום פיטר פן שעושים אותו כזה. הוא לא נשאר בסגנון אחד ונמצא בחיפוש תמידי אחרי הדבר הבא שירווה את הסקרנות המוזיקלית שלו, הוא מחליף מקצבים ומנסה לתת למוזיקה שלו מימד נוזלי יותר, מתרחב יותר, כזה שיצליח להכיל את כל המרחב העצום הזה של הצלילים...

ההופעה מעלה הילוך. האינטראקציה בין הבמה לקהל עושה לגרוניך פלאים. הוא יותר ויותר נלהב, יותר ויותר נותן מעצמו ומהמוזיקה שלו. העיבודים של השירים מעולים... טריפ חסר גבולות. הפעלה של הקהל בקטע נהדר שהלחין... עם המון אומץ ותמימות ילדותית הוא מתפקד על תקן מרקו פולו מוזיקלי... מרענן, חדשני, מסקרן, עשיר ומלא תשוקה – הופעה שנשארת באוזניים ואפילו על העור הרבה אחרי שהצליל האחרון נדם."

 

(סער גמזו, עכבר העיר אונליין)

___________________

 

הזקן הלבן, השיער האסוף בקוקו, האצבעות שהתעבו אבל עדיין מהירות, הפנים שניבטו אלינו במשך השנים מהמסך, עם הבעות פנים מצחיקות, משוגעות, מאתגרות. ממרום גילו ומעמדו שלמה גרוניך הוא גיבור מוזיקה, פיאנו-הירו, ששרד את תלאות הזמן ושינויי האופנות וכשהוא עולה לבמה רחש של כבוד עובר בקהל ומחיאות כפיים. הנה בא המכשף ואיתו ספר התווים, ילקוט עם שירים מהטובים שנוצרו כאן, לשעה וחצי של ריגוש ושמחה, קשב והתפעלות, אהבה וכיף.

אבל התדמית של גרוניך מטעה. שלמה גרוניך הוא הרבה יותר מאמן גדול, מוזיקאי דגול, פסנתרן משובח ו"גאון מטורף". גרוניך הוא כל אלה יחד, אבל הוא גם אנטרטיינר ופרפורמר, בדרן ומופיען, שחוש ההומור שלו הוא מרכיב חשוב בהיותו אמן שלם. גרוניך, בפאזה הנוכחית שלו, הוא קראוד פליזר, אחד שרוצה מאוד שהקהל ייצא מרוצה מההופעה שלו. לכן הוא מפנק בלהיטים, לכן הוא משתעשע ומשחק משחקים, הוא עף על האוקטבות בזריזות של שד על ספידים.

אצל גרוניך אמנות מתנגשת עם בידור וכולם מרוויחים. הוא מאותם אמנים ורסטיליים שהרוויחו בגדול מהעידן המודרני, שבו אמנות מתנגשת עם בידור ומכך שהתרבות הישראלית היא מיקס של זרמים והשפעות. בידורית הוא קרוב יותר לדני סנדרסון מאשר לידידו מתי כספי. מוזיקלית הוא קלאסי, ג'אזי, רוק'נרול, פיוז'ן, מוזיקת עולם דרום אמריקנית וכמובן אתיופית. מיינסטרים איכותי, פופ-קיטש, אבא של האוונגרד בארץ.

מזלנו שנתברכנו בו, בשפה שלנו, במקום הזה.

 

(אסף נבו, Mako)

___________________

 

"אחת ההברקות של המופע היא ההרכב שמנגן עם גרוניך. זה לא נדיר לראות מוסיקאי ותיק משתף פעולה עם נגנים צעירים, אבל ברוב המקרים הרוח הרעננה שהצעירים מביאים אינה מורגשת. אצל גרוניך היא מורגשת ועוד איך, מה גם שהוא בעצמו צעיר לנצח. התוצאה היא הופעה טעונה באנרגיה ואפילו באווירת רוק'נרול... תנופה, חשמל, גיוון והפתעה... תענוג צרוף: קטע אינסטרומנטלי סוחף בהשתתפות הקהל... ביצוע משולהב ומדויק... קוקטייל מתוק..."

 

(בן שלו, הארץ)