הצטרפו לעמוד הפייסבוק

בשלהי 1973, סמוך לפרוץ מלחמת יום הכיפורים בה נהרג אחיו הצעיר, ירון, החל גרוניך להופיע עם יוסי פיאמנטה, שניגן בהופעות המשותפות בגיטרה חשמלית. לאחר המלחמה, במהלכה הופיע גרוניך בצוות הווי שכלל בין היתר את שלמה יידוב, חבר גרוניך ליידוב ולשם-טוב לוי, והשלושה הקימו יחדיו את 'קצת אחרת'להקה זו, שנחשבת כיום ללהקת הרוק המתקדם הבולטת בישראל, לא זכתה להצלחה מסחרית משמעותית, אולם תרמה רבות לפיתוח יכולתיו של גרוניך כנגן, זמר ומלחין. ההשפעות של הרוק המתקדם והביטלס ניכרו היטב ביצירות שנכתבו על-ידי יידוב, לוי וגרוניך.

לאחר שהשתתף כאמור מספר אלבומים פורצי דרך שלא נהנו מהצלחה מסחרית משמעותית ולאחר שחש שהקהל בישראל איננו מספיק פתוח ליצירתו, החליט גרוניך בשנת 1975 לעזוב את הארץ לתקופת מה. דומה כי לאחר שיתוף פעולה במשך מספר שנים בתחילת שנות השבעים עם מתי כספי, ולאחר הקלטות והופעות עם שם-טוב לוי, שלמה יידוב, אבנר קנר ויוני רכטר, הרגיש גרוניך כי על מנת להתפתח כמוסיקאי עליו לשהות בחו"ל על מנת ללמוד ולעסוק במוסיקה.

עם יציאתו לאירופה הוא נפגש במקרה עם אריק לביא אשר הציע לו להצטרף, כנגן קלידים, לסיבוב ההופעות המצליח של לביא ואשתו, שושיק שני, בהצגה 'הו יוליה' שזכתה להצלחה מסחרית ניכרת. לאחר כמה חודשים החליט גרוניך לעזוב את אירופה ולעבור לניו-יורק, שם נרשם ללימודי קומפוזיציה בבית הספר היוקרתי מאנס קולג' אוף מיוסיק, שהפך ברבות הימים לחלק מאוניברסיטת ניו-סקול במנהאטן. הלימודים בבית הספר האינטימי מומנו על-ידי קרן תרבות אמריקה-ישראל, שאף סיפקה לגרוניך מלגת מחייה צנועה. בתקופה זו שהה אף יוני רכטר בניו יורק, לצורך לימודי מוסיקה. במהלך שהותו בארה"ב הלחין גרוניך עשרות יצירות בסגנונות שונים, אך רובן בעלות גוון קלאסיות מובהק. באחד מביקוריו בישראל הלחין גרוניך מוסיקה לקולנוע, בפעם הראשונה, לסרטו של דן וקסמן 'טרנזיט'. בהקלטות השתתף גם אחיו, אילן גרוניך, בנגינה בכינור.

השהות בארה"ב חידדה את חושיו המוסיקליים של גרוניך, והפכה אותו לבעל מלאכה מיומן. "מה שהשתנה בי השנים האלה, זה שעכשיו (…) אני יכול לכוון את עצמי ולדעת למה אני מייעד את מה שאני כותב". עם זאת, לשהות הארוכה בניו-יורק היו גם צדדים נעימים פחות. כמו שלום חנוך שנים ספורות קודם לכן בלונדון, חש גרוניך בדידות ואף תסכול על כך שיצירותיו לא זכו לתהודה ראויה. גרוניך אמנם הופיע לבדו במועדונים ידועים בניו-יורק, אך למרות זאת התקשה לעורר עניין בקרב המפיקים ביצירתו. גרוניך קיווה כי יצליח להעלות את האופרה 'אמריקה' בארה"ב, ואולם, למרות התלהבות המפיקים, ומספר הופעות שהועלו במסגרת במה מיוחדת ליוצרים צעירים במרכז קנדי בוואשינגטון, קרסה ברגע האחרון התוכנית להפקת האופרה, בה היתה אמורה להשתתף בין היתר הקומיקאית והזמרת הידועה מדליין קהאן. גם להקת הרוק המתקדם שהקים גרוניך בניו-יורק בשנת 1978, 'רעמסס', בשיתוף חמישה נגנים אמריקנים, לא זכתה לקבל הצעה לחוזה הקלטות כפי שציפה גרוניך.

בשנת 1979 חזר גרוניך לישראל לתקופה קצרה לאחר שהוזמן להלחנת הפסקול לסרט 'טרנזיט'. את החופשה בישראל ניצל גרוניך, בין היתר, להשתתף באלבומו של דורי בן זאב 'אפרוחים' כנגן פסנתר. במהלך השהות הקצרה התארח גרוניך בהופעתו של ההרכב המצליח 'צליל מכוון' (לוי ויידוב, ביחד עם יצחק קלפטר), ניגן כהדרן את קווינטה, והתקבל באהדה רבה על-ידי הקהל הצעיר. המפיק נועם סמל חש את האהדה בה מתקבל גרוניך, והציע לו לשוב לסיבוב הופעות קצר באוגוסט 1979. סיבוב זה הניב את האלבום ''קונצרט', שיצא לאור בשנת 1980. המבקרים שנכחו בהופעות היללו את השירים החדשים שהיו ביטוי לכתיבה הגרוניכית הטיפוסית, אך קליטים יותר מבעבר. אחת מהופעותיו הראשונות של גרוניך בטלויזיה עם החזרה לישראל היתה בתוכנית החדשה דאז 'זהו זה', בה הוא ניגן את שירו 'רוזה מרציפן' ושוחח על שהותו בחו"ל עם המנחים הצעירים מושונוב ובראבא. היתה זו תחילתו של קשר ממושך ופורה בין צוות 'זהו זה' לגרוניך.

חזרתו של גרוניך לישראל סימנה את תחילתן של כשלוש שנים יצירתיות במיוחד במהלכן הלחין גרוניך עשרות שירים, יצירות לסרטים ולתיאטרון וכן הופיע לבד ועם שם-טוב לוי. שטף יצירתי זה נבע בחלקו מכמות היצירות העצומה שהלחין גרוניך בזמן שהותו בארה"ב – רביעיות לכלי קשת, חמישיות לכלי נשיפה ואף סימפוניה וקונצ'רטו. עם שובו שלח גרוניך לקול ישראל עשר פרטיטורות (ליצירות קלאסיות), ורק אחת נבחרה לביצוע, אולם אף היא לא בוצעה היות והתווים אבדו…

שני שירים, אשר היוו נקודות מפנה בקריירה של גרוניך, הולחנו בסמוך לחזרתו לישראל. הראשון, שהולחן עוד בניו-יורק, הוא 'שיר אהבה טרי'. שיר זה איננו רק לחן מוצלח ומקורי, אלא חושף פאן בוגר באישיותו של גרוניך כאדם וכיוצר. השיר השני, 'יש לי סימפטיה', למילותיו של המשורר מאיר ויזלטיר, מהווה נקודה מפנה מוחשית יותר. השיר, בביצועה של נורית גלרון, ולאחר מכן בביצועו של גרוניך עצמו, זכה להצלחה אדירה, והפך את שמו של גרוניך לשם מוכר, לא רק בין חובבי המוסיקה המתקדמת, אלא כמעט בכל בית בישראל. דומה כי גרוניך הצליח לשלב ב'סימפטיה' בין האנרגיות המתפרצות שלו לבין כישוריו הנדירים כמלחין ומעבד ליצור 'פופ' בעל ערך אמנותי של ממש.

'סימפטיה' תרם אם כן לפריצתו של גרוניך מאלמוניות יחסית, הישר למרכזה של התרבות הישראלית. בתוך כך התקבעה דמותו של הליצן המוחצן והבלתי צפוי, בעל הקוקו, העגיל והזקנקן, כדמותו הפומבית של גרוניך. לטוב ולרע, על אף יצירות מופת חסרות כל פאן קומי כ'נואיבה' ו'טרנזישן', שנכתבו באותה עת ממש, גרוניך התקבע בתודעה הציבורית בדמותו של הליצן האוונגרדי, מעין פיירו של סוף המאה, דמות שהונצחה בין היתר בתצלומים שהופיעו על גבי עטיפה 'צמר גפן מתוק', אלבום האולפן הראשון של גרוניך מאז חזרתו.

הפופולריות הבלתי צפויה של 'סימפטיה' היוותה נקודת מפנה עבור גרוניך, שהתבטא בראיון באותה תקופה כי במידה ויצליח בכתיבת מוסיקה למחזות, בכך יעסוק, אך אם יצליחו שירי הפופ שלו, הרי שימצא עצמו כותב שירי פופ. עם זאת, גרוניך לא שש לפעול בהתאם למתבקש ולהפוך לכוכב פופ הכותב שירים קליטים ונעימים. גרוניך לא היסס לבקר את החברה והתרבות הישראלית ולהמשיך ליצור מוסיקה שאיננה פופולרית. התסכול מורגש במיוחד בשיר 'שירים פשוטים (שיר מחאה)', אשר מספק יותר מרמז לללחצים שהופעלו על גרוניך לכתוב שירים קליטים יותר. באופן פרדוקסלי, אך בלתי מפתיע כשמדובר בגרוניך, הפך 'שירים פשוטים' ללהיט, למרות מורכבותו. ביטוי נוסף לנחרצותו של גרוניך היא השתתפותו בשנת 1983 במופע 'הווי ובידור' ביחד עם יהונתן גפן, שהביע עמדה תקיפה כנגד מלחמת לבנון.

במהלך שנות השמונים ביסס גרוניך את מעמדו כפסנתרן קלאסי מהשורה הראשונה כאשר ניגן כסולן עם תזמורות בישראל וביניהן התזמורת הקאמרית (בין היתר, בהופעה משותפת עם הפסנתרן אריה ורדי בקונצ'רטו לשני פסנתרים של באך) וכן עם התזמורת הפילהרמונית. גרוניך מציין כי הופעתו עם התזמורת הפילהרמונית היוותה עבורו חוויה יוצאת דופן שכן הוא הוזמן לנגן עם המלחין הנערץ עליו, אסטור פיאצולה הארגנטינאי.

שנות השמונים עמדו אף בסימן שיתופי פעולה מוסיקליים מגוונים. כך, התאחד גרוניך בשנית עם שם-טוב לוי, ידידו מ'קצת אחרת' לאלבום משותף, ולסיבוב הופעות עם מתי כספי במסגרת המופע 'מאחורי הצלילים' שהניב אלבום משובח נוסף לשניים. שיתוף פעולה שהצליח פחות היה הנסיון, באמצע שנות השמונים, להקים להקת-על ישראלית – 'קולות שלובים'. הלהקה כללה את טובי הכשרונות – אריאל זילבר, יהודית רביץ, שם-טוב לוי, אלון אולארצ'יק, שזה מקרוב חזר משהות ארוכה בארה"ב, וגרוניך. הצוות הקליט בין היתר חידוש לשירם של ביאליק ונחום נרדי 'שיר העבודה והמלאכה' בסגנון המזכיר יותר מכל את אלבומיו הראשונים של אולארצ'יק, מעבד השיר. למצער, איחוד הכוחות המבטיח לא זכה להצלחה המקווה, והשותפות התפרקה לאחר הופעות מעטות בלבד.

עופר שנער, כל הזכויות שמורות (c)