בתחילת מאי 2003, לקראת יציאתו של האלבום 'בדרך אל האור' הסכים החלילן אמיר מילשטיין להשיב על מספר שאלות ביחס לעבודתו עם שלמה גרוניך.

אמיר הוא מהחלילנים הבולטים בעולם בתחום המכונה 'מוסיקת עולם'. למרות גילו הצעיר, מילשטיין הספיק להופיע ולהקליט עם ענקים כזאקיר חוסיין, עומר פארוק טאקבילק וטיטו פואנטה. בארץ הוא מוכר בין היתר בעקבות פעילותו במסגרת ההרכב 'בוסתן אברהם' שזכה להצלחה רבה גם בעולם הרחב. כיום פעיל מילשטיין בעיקר במסגרת שלישית טוקאן המנגנים מוסיקת ג'אז ברזילאית. לשמחתנו, טוקאן מופיעים מידי פעם עם מתי כספי וגם שיתפו פעולה עם שלמה גרוניך.


אמיר משתתף במספר קטעים באלבום 'בדרך אל האור', אך הוא וגרוניך מכירים כבר שנים רבות:
"אני יליד הקריות, וכשגדלתי היתה שם פעילות מוסיקלית רבה. גרוניך היה היוצר האהוב עלי, עד היום. בזכותו אני מנגן: חדוות היצירה שלו וההתלהבות שלו נתנו לי השראה והרגשתי שהוא כתב את מה שאני מרגיש."

"בתקופה ההיא, אני מדבר על שנת 1983 לערך, הלכתי להופעות של שלמה גרוניך, שהיה האמן שדיבר אלי הכי הרבה. הייתי אז תלמיד, ולמדתי גם מוסיקה. אחרי שראיתי את שלמה בהופעות רבות, החלטתי לדבר אתו וניגשתי אליו בהפסקה של המופע. זה היה לאחר שהוא ביקש מתנדבת מקהל, לשיר את 'שיר אהבה טרי'. אמרתי לו שלשיר איתו אני לא רוצה, אבל ביקשתי לנגן בחליל. במקרה היה לי חליל באוטו, תמיד סחבתי אותו איתי לכל מקום... שלמה שמע אותי והסכים, ואחרי ההפסקה הוא הציג אותי לקהל וניגנו ביחד את 'שיר אהבה טרי'. זה היה מוצלח, אז ניגנו את 'קווינטה', ועוד שני שירים. בסוף ההופעה גרוניך, שהיה מרוצה ממני, אמר לי "תבוא לנגן אתי ועם שם טוב לוי, יש לנו הופעה ביחד מחר בטבעון"... ראיתי את ההופעה הזו, אבל לא היה לי האומץ לעלות ולהופיע. היום הייתי מופיע איתם בשמחה בשלישיה."

"מאז המשכתי ללכת להופעות, ושלמה הכיר אותי. אני זוכר במיוחד את ההופעות שליוו את האלבום 'נדודי שינה', כשהייתי בן ארבע עשרה היה לי הרכב עם ברק חנוך [הגיטריסט בסיבוב ההופעות 'נדודי שינה'], ועם אלון חלד, קלידן מחונן. ראיתי כמעט את כל ההופעות בסיבוב הזה. לפעמים היו מעט אנשים בקהל – אני זוכר הופעה בחולון עם עוד ארבעה אנשים בקהל - אבל אני התמוגגתי. הקהל הישראלי לא היהה מוכן לחומר הזה. אני חושב שב'נדודי שינה' יש הרבה מאוד קטעים נפלאים."

"בשנים האחרונות שלמה ואני כבר מכירים טוב. אני מאוד אוהב את שלמה כמוסיקאי, אבל במיוחד כאדם. הוא אדם נפלא שעושה דברים נהדרים. העבודה שלו עם מקהלת שבא למשל היא ייחודית וחלוצית."

"היום, כשאני מגיע מידי פעם לשמוע אותו בהופעות, שלמה כבר כועס עלי אם אני בא בלי החליל..."


"זו היתה הפעם הראשונה ששלמה הזמין אותי לנגן בהקלטות עבורו. שלמה הביא אותי כנראה בגלל העבודה שלי עם 'בוסתן אברהם' שם יצגתי את הצד המערבי, בגלל השילוב בין מזרח למערב שהיה שם.

"אני זוכר שמה שהפליא אותי זה בהקלטות היתה האהבה של שלמה למקומיות, והחיבור שלו למוסיקה המקומית. זה בעצם לא חדש עבורו - אפשר לשמוע את זה כבר ב'שיר אהבה לחוזרררת' שהופיע באלבום 'הווי ובידור' עוד בתחילת שנות השמונים."

"שלמה כיוון אותי ויחד עם זה היה לי מקום להתבטא, אבל למרות שהוא לא מנגן בחליל, היתה לו בראש תמונה של מה שהוא רוצה. מצד אחד, שלמה יכול לומר לי "תנגן בסגנון ערבי" ואז, אחרי שאני מציע משהו, הוא מכוון אותי בדיוק למה שהוא רוצה, כולל ארטיקולציה."


"אני מאמין שלא יכול להתקיים דו-קיום, בפרט באמנות, כיוון שזה אומר שצריך להגיע לפשרה, וזה אומר שאתה צריך לוותר על המון דברים, וכשיש שמונה אנשים, כמו ב'בוסתן אברהם', העמדה שלך תמיד יכולה להיות רק שמינית. גם בטוקאן מאוד קשה לנו להתפשר. אתה רוצה להיות אמן אבסולוטי, לא להתפשר על שום דבר".

"ב'בוסתן' ניסינו לעשות גם דברים אחרים: לפני שנה שנתיים, עשינו ארבעה, חמישה, סיבובים בעולם. החלטנו לא לנסות להגיע לפשרה הפעם, שתייסיר למשל, לא ינסה לנגן יותר ג'אזי, למרות שמלווה אותו פסנתרן ג'אז. כשאני ניגנתי ניסיתי להשאר בשפה שלי, אבל כשאני זוכר שאני בסלון של נגן ערבי."


"אני חושב שהדרך של כספי וגרוניך לפתור את הבעיה של דו-הקיום המוסיקלי היא על-ידי כך שהם פשוט לא התפשרו. הם הצליחו בזה, למרות הקושי. כשהם על הבמה, מצד אחד זהו שילוב מושלם של שניהם, ומצד שני אתה רואה את הייחוד של כל 'יהלום' בנפרד. היום, אפילו יותר מהסיבוב של 'מאחורי הצלילים' של 1984, שגם אותו ראיתי, רואים שמדובר בשני יהלומים על אותה שרשרת. הם מפרים אחד את השני, אבל הם לא יצרו הרכב. זה שיתוף פעולה בין שני אמנים, בו כל אחד תורם לשני."


"הקטעים בהם אני השתתפתי הוקלטו כבר לפני כשנתיים. עבדתי הרבה עם אבי יפרח, שעיבד חלק מהקטעים. אבי הוא מוסיקאי מוכשר מאוד שעבד באותה תקופה גם עם שרית חדד. אני מניח ששלמה הביא אותו בגלל היכולת שלו לשלב בין מוסיקה מערבית ומזרחית. לאבי היו רעיונות שהוא הדגים לי בעזרת המחשב לפני ההקלטות, וישבתי אצלו בבית ושמעתי אותם, והצעתי רעיונות משלי. לאחר מכן, בהקלטות עצמן, שלמה ישב באולפן ביחד עם אבי, וכמובן שגם שלמה העיר הערות."

"לגבי סגנון הנגינה שלי באלבום, החליל, כמו כל כלי נגינה, מחליף את השירה שלנו. אם היינו יכולים להוציא צליל מהריאות כמו החליל, לא היינו צריכים את הכלי הזה, עם כל הבעיות שלו. אני חיפשתי מגיל צעיר אפשרות לשיר דרך הכלי, וגם חיפשתי אטק (attack) כמו של חצוצרה. סגנון הנגינה שלי הושפע מאיאן אנדרסון מג'טרו טאל, אבל גם לפני שהכרתי אותו, ניגנתי כך. הכרתי את רולנד קירק, שהוא אולי הראשון שניגן כך."

"כשהופענו ביחד שלישית טוקאן עם שלמה במרכז עינב, בהופעה שבה השתתפו גם מתי ולאה שבת, עשינו עיבודים חדשים לשירים של שלמה. שלושתנו מאוד אוהבים אותו ומקווים להמשיך לעבוד עמו עוד בעתיד. היינו שמחים לנגן ביחד את 'רימון' למשל. עם מתי ורחל אנחנו ממשיכים להופיע, וההופעה הבאה שלנו אתם היא ב-31 במאי, 2003, בחוות החיות בטבעון".


תודה לאמיר על שיתוף הפעולה והנכונות להתראיין.
פרטים נוספים על אמיר מילשטיין ועל שלישית טוקאן ניתן למצוא באתר הרשמי של השלישיה.